פסק דין
עסקינן בתביעה כספית לפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב תדלוק רכבו בדלק מהול במים.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע הוא הבעלים של רכב מדגם פולגסווגן פסאט (להלן- "הרכב").
כמו כן אין מחלוקת, כי ביום 20/5/08 תידלק התובע את רכבו בסולר אשר נרכש בתחנת הדלק המנוהלת על ידי הנתבעת.
על פי הנטען בכתב התביעה ובתצהיר של התובע, שעות ספורות לאחר התדלוק הנ"ל נדם המנוע של הרכב, והתובע נאלץ לגרור אותו למוסך. מבדיקה ראשונית שנעשתה שם נתגלה כי המנוע של הרכב ניזוק עקב חשיפתו לסולר מהול במים.
לפיכך, ובעצה אחת עם נציג המוסך, פעל התובע להזמנת שמאי מטעמו, אשר בדק את הרכב כבר למחרת היום (ביום 21/5/09). השמאי פירט במסגרת חוות הדעת את סוג הנזקים שנגרמו למנוע ועלות תיקונם. אומנם השמאי לא ביצע בדיקה כימית לסולר, ואולם הנזקים אשר גילה מאפיינים, לדעתו, נזק כתוצאה מדלק מהול במים.
לטענת התובע, הוא הודיע מיד למנהל התחנה של הנתבעת אודות האירוע, והלה הבטיח לטפל בעניין.
ואכן, מקץ מספר ימים הגיע למוסך שמאי אחר אשר נטל דגימות דלק מתוך מיכל הדלק של הרכב, וכן חלקים מהרכב אשר ניזוקו כתוצאה מאותו דלק.
הנתבעת לעומת זאת טוענת, כי לא נפל כל פגם בדלק אשר סופק לתובע, שכן היא דואגת לספק ללקוחותיה מוצרים איכותיים. ואולם, גם אם יתברר כי יש אמת בטענות התובע, הרי שעל הצד השלישי, חברת סונול ישראל בע"מ, לשאת במלוא האחריות בגין המקרה דנן, שכן היא הספקית הבלעדית של סוגי הדלק השונים אשר נמכרים אצל הנתבעת.
הנתבעת אישרה, כי התובע פנה אליה כעבור מספר ימים לאחר התדלוק ושיתף אותה במה שאירע. היא בתורה פנתה מיד לצד השלישי ובקשה מהם לטפל בעניינו של התובע.
חברת סונול טענה, כי אין להטיל עליה אחריות כלשהי מאחר שכל מוצרי הדלק אשר סיפקה לנתבעת עברו בדיקות איכות ותקינות במעבדות שונות. חברת סונול הוסיפה, כי בדיקות מעבדה שנעשו ימים ספורים לאחר האירוע לגבי דגימות דלק מהמשאבה של הנתבעת וממיכל הדלק ברכב התובע, היו תקינות לחלוטין ולא התגלו בהן עקבות של מים.
חברת סונול שללה כל קשר בינה לבין השמאי אשר בדק את חלקי הרכב של התובע וטענה כי מדובר בשמאי מטעם חברת הביטוח אשר מבטחת את הנתבעת – כפי שטען גם התובע.
הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על בסיס כתבי הטענות ושאר המסמכים המצויים בתיק.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את המסמכים המצורפים, שוכנעתי כי רכבו של התובע אכן ניזוק כתוצאה מדלק לא תקין אשר סופק לו בתחנת התדלוק של הנתבעת. מסקנה זו מתבססת על צירוף של מספר נתונים: הסמיכות הקרובה בין רכישת הדלק בתחנה של הנתבעת לבין השבתת המנוע עוד באותו יום; האמור בחוות דעת השמאי מטעם התובע; ומהדו"ח הראשוני אשר הונפק על ידי 'מימון חברה לשמאות וסקרים בע"מ".
באותה נשימה, ועל בסיס אותם נימוקים שציינתי מקודם, אני דוחה את הטענה בדבר תקינותו של הדלק אשר סופק לתובע.
המחלוקת העיקרית אשר נתגלעה בין הנתבעת לבין הצד השלישי, חברת סונול, נוגעת לשאלה: מי נושא באחריות בגין הנזק אשר נגרם לתובע?
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני בדעה כי יש להשית את האחריות בגין המקרה דנן על הנתבעת לבדה. על אף הסכם השיווק הבלעדי בין הנתבעת לבין הצד השלישי, לא מצאתי בתיק כל אינדיקציה שיש בה להראות, ולו לכאורה, שהסולר הגיע למאגרי האחסון של הנתבעת כאשר היה כבר מהול במים.
לעומת זאת, הנתבעת היא זו אשר החזיקה בסולר אשר סופק לה על ידי חברת סונול, למן רגע האספקה ועד לרגע המכירה לתובע. ולכן, הסבירות להתרחשות תקלה אשר הביאה לחדירת מים לתוך הסולר שסופק לתובע – בין בשגגה, מתוך רשלנות, ובין במתכוון – בעת שהדלק היה כבר בחזקת הנתבעת, הוא גבוה יותר.
אשר על כן, אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעת.
לגבי הנזק – יש מקום לפצות את התובע בגין הנזקים הישירים הכוללים: שווי התיקונים עפ"י חוות דעת השמאי והקבלה מהמוסך בסך של 16,645 ש"ח; שכר טרחת השמאי בסך של 1,387 ש"ח; החזר תשלום עבור התדלוק בסך של 356 ש"ח.